רש"ש על יומא ל׳ א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על יומא כ״ט ע״ב רש"ש על יומא ל׳ ע״ב »

1 יומא פתח ↗

אָמַר רַב פָּפָּא: צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ, אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּנִרְאֵית — פְּשִׁיטָא. אִי דְּלֹא נִרְאֵית — לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת! לָא צְרִיכָא: דְּיוֹשֵׁב וְנִרְאֵית, עוֹמֵד וְאֵינָהּ נִרְאֵית.

2 רש"י פתח ↗

ומחזיר הטפיח על האורחין - ה"ג לה בתוספתא פ"ד דברכות טפיח פך שיוצקין ממנו מים על הידים מחזירו על האורחים המסובין והשמש מחזירו עליהן ואומר יש בכם הצריך ליטול ואין זאת אלא להודיע שנטל זה שהכניס את ידיו:

1 גמרא אר"פ צואה במקומה כו'. עי' ברא"ש פ"ג דברכות סי' מ"ה ובפר"ח סי' עו:

2 רש"י ד"ה ומחזיר הטפיח. להודיע שנטל זה שנכנס את ידיו. כצ"ל:

« רש"ש על יומא כ״ט ע״ב רש"ש על יומא ל׳ ע״ב »